ככלל, חוק הגנת הצרכן מחייב כל עוסק המציע, מציג או מוכר טובין, להציג על גביהם או על גבי אריזתם את מחירם הכולל באופן הנראה לעין של הצרכן. חובה זו היא גורפת למעט לגבי מוצרים שלגביהם החוק מאפשר להציג את מחירם על גבי שלט בצמוד אליהם. כך למשל, ניתן למכור מוצרים בתפזורת שנמצאים במיכל אחד ומחירם אחיד מבלי שמוצמד אל כל מוצר מחיר אלא מספיק שהמחיר יצוין בשלט ליד המיכל.
חובת הצגת מחירים על גבי מוצרים חלה גם על מוצרים המוצגים בחלון ראווה או בוויטרינה:
הרציונל מאחורי הוראה זו מבוסס על זכות הצרכן לדעת בעוד מועד (אפילו טרם כניסתו לחנות אלא בשלב בו הוא רק מתבונן בחלון הראווה) מה מחירו של מוצר וזאת כדי שיוכל לכלכל את צעדיו ולהחליט האם שווה לו להיכנס לחנות הספציפית או לא.
על אף הרציונל הברור והמובן, ישנה הקלה בעניין זה בכל הקשור להצגת מוצרים בחלונות ראווה של חנויות תכשיטים.
לעוסקים המוכרים תכשיטים ושעונים יש לעיתים חלונות ראווה עמוסים בעשרות ואף מאות פריטים. כאשר מדובר בכל כך הרבה פריטים קטנים ובחלון ראווה עמוס, ברור שצרכן לא יוכל להבחין במחיר המדויק של כל מוצר ומוצר.
הנחיית הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן בעניין זה קובעת כי אמנם כל פריט בחלון ראווה, בוויטרינה בתוך החנות או בדוכן בקניון יישא את תג המחיר על גבי הפריט בכתב ברור, בין במדבקה ובין אם בדרך אחרת, אך אין צורך כ יראה את המחיר באופן מדויק.
במידה והצרכן ייכנס לחנות ויבקש לדעת את מחירו המדויק של הפריט, המוכר יוציא לו את התכשיט כשהמחיר מוצמד אליו.
על פי ההנחיה, ישנה סיבה נוספת לכך שאין צורך לדרוש בחנויות תכשיטים כי המחיר ייראה למתבונן מבחוץ, וזאת מפני החשש כי מחירי התכשיטים הגבוהים מפתים פורצים ושודדים, דבר שכמובן אין בכוונת הרשות לעודד.