בפסק דין הראשון (עש"א 44221-09-15 קרביץ ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, בפני כבוד השופט ארז יקואל) שהתנהל בבית משפט השלום בראשון לציון, דובר בהודעה על כוונת חיוב שנשלחה לרשת חנויות לציוד משרדי עם דרישה לעיצום כספי בסכום של 52,800 ₪ בגין פרסום מבצע שלא כדין.
הרשות פרטה בהודעתה את זכות העוסק לטעון כנגד עצם החיוב וגובהו ואת זכותו לבקש הארכת מועד להגשת תגובה. הרשות הדגישה כי במידה ולא תוגש בקשה להארכת מועד, תהפוך כוונת החיוב לאחר 45 ימים לדרישת תשלום.
כחודשיים לאחר קבלת ההודעה ביקש העוסק הארכת מועד להגשת תגובה, בין היתר בטענה כי יש צורך לקבל פרטים ממשרד הפרסום שלו. הרשות דחתה בקשה זו והודיעה כי משום שהעוסק לא עמד בלוח הזמנים הקבוע בחוק, ההודעה הפכה לכוונת חיוב ובמצב דברים זה אין הרשות יכולה לחזור אחורה.
העוסק ביקש שנית להאריך את מועד מתן תשובתו לרשות תוך חריגה מכללי הפרוצדורה לשם בירור חקר האמת. הרשות דחתה גם בקשה זו.
העוסק עתר לבית משפט כנגד שתי החלטות הסירוב של הרשות להאריך מועד וכנגד ההחלטה השלישית שהיא עצם דרישת התשלום.
הרשות סברה כי יש לסלק את הערעור על הסף, מחמת הגשתו באחור. כמו כן טענה כי לבית משפט שלום אין סמכות לדון בדחיית בקשות העוסק להארכת מועד.
דיון והכרעה
בפתח דבריו בית משפט הדגיש כי הוא אינו מחליף בנקל את שיקול הדעת של הרשות ויעשה זאת רק כאשר החלטותיה לוקות בחוסר סבירות קיצוני.
בית המשפט מציין כי חוק הגנת הצרכן קובע הוראות פרוצדורליות מדרגיות. לעוסק, המקבל הודעה בדבר כוונת חיוב נשמרת תקופה של 45 ימים להגיש את טענותיו, או לחלופין הוא רשאי לבקש הארכת מועד. בתוך תקופה זו בסמכותו של הממונה לשנות את כוונת החיוב או לחלופין, להיעתר לבקשה להארכת מועד ולקבוע מסגרת זמנים אחרת עד ל-45 יום נוספים. במקרה דנן, משעברו 45 ימים, מבלי שהרשת ביקשה הארכת מועד או הגישה טענותיה כנגד דרישת התשלום, היא אבדה את זכותה להגיש את טענותיה.
על כן, בית משפט סבור כי הרשות לא חרגה ממתחם הסבירות ואין הוא מתערב בהחלטתה, הן מבחינה פרוצדורלית והן מבחינה מהותית.
בפסק דין שני (עש"א 17221-01-16 מעדני מניה-תעשיות בשר ונקניקים בע"מ נ' הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, בפני כבוד השופט עמית משה סובל) שהתנהל בבית משפט השלום בתל אביב-יפו דובר בערעור של עוסק על עצום כספי בסך 99,500 בגין אי סימון מחיר על גבי מוצרים.
הרשות שלחה תחילה לעוסק כוונה להטיל עליו עיצום כספי בסך 247,000 ₪ בגין הפרות של אי סימון מחיר והטעיה במחיר.
העוסק פנה לרשות וביקש להפחית את הסכום. הרשות, בהתאם להוראות תקנות ההפחתה, הפחיתה את הסכום ל- 99,500 ₪. העוסק טען כי דרישת תשלום מתוקנת הגיעה אליו ב-24.11.15 וביום 10.1.16 הוגש על ידו ערעור לבית משפט על דרישת התשלום. הרשות טענה, בין היתר, כי הדרישה הגיעה ביום 19.11.15 ועל כן הערעור הוגש באיחור של 7 ימים מעבר למסגרת 45 הימים המאפשרים זאת.
דיון והכרעה
בית משפט דחה את הערעור לגופו של עניין וקבע כי הרשות נהגה בסבירות ובשוויוניות בכך שהיא מחד צמצמה את הפגיעה הכלכלית בעוסק על ידי הפחתת סכום העיצום ומאידך מגינה על אינטרס הציבור של חובת נאמנות הרשות למילוי חובותיה.
באשר לטענת איחור הגשת הערעור, בית המשפט סבר כי העוסק עמד במועדים. בכל מקרה, בית משפט מציין כי "הגישה העקרונית המנחה הינה שהפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. בנסיבות המתאימות, ראוי לסטות מכללי הפרוצדורה ולאפשר הארכת מועד בכפוף לטעמים מיוחדים שירשמו."
עוד צוין כי כאשר מדובר באיחור של 7 ימים, בנושא סבוך ומורכב שבית משפט נדרש לו לאחרונה עקב שינוי בחוק הגנת הצרכן, בית משפט בחר לדון בערעור לגופו ולהעלות עקרונות לשם בחינת פעולות הרשות לעתיד לבוא.
סיכום ומסקנות
מנגנון האכיפה המנהלית בחוק הגנת הצרכן נכנס לתוקף בינואר 2015 ומאז צובר תאוצה. עם קבלת הודעה בדבר כוונה להטיל עצום כספי, חשוב לפעול בהתאם ללוחות הזמנים המפורטים בחוק:
- עוסק שקיבל הודעה על כוונת חיוב יוכל לטעון בפני הממונה, בכתב או בעל פה, כפי שיורה הממונה, לעניין הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך 45 ימים מיום מסירת ההודעה.
- הממונה רשאי להאריך את התקופה, על פי בקשת העוסק, בתקופה שלא תעלה על 45 ימים.
- לאחר שמיעת טענות העוסק, הממונה יחליט אם להטיל את העיצום המקורי, להפחיתו או לבטלו.
- במידה ועוסק לא ביקש לטעון את טענותיו בתום התקופה של 45 ימים או בתום התקופה המוארכת, ככל שהייתה כזו, יראו את ההודעה על כוונת החיוב כדרישת תשלום שנמסרה לעוסק במועד האחרון להגשת טענותיו (כלומר, במקרה של הארכת מועד מקסימאלית, לאחר 90 ימים מיום מסירת ההודעה על כוונת חיוב).
- העיצום הכספי ישולם בתוך 45 ימים מיום מסירת דרישת התשלום.
- על דרישת תשלום ניתן לערער לבית משפט שלום שבו יושב נשיא בית משפט השלום, תוך 45 ימים מיום שנמסרה דרישת התשלום.
- הגשת הערעור אינה מעכבת את תשלום העיצום אלא אם כן הסכים לכך הממונה או שבית משפט הורה על כך.