עובדות המקרה
התובע ייבא ארצה רכב מרצדס ביבוא אישי לשימוש עצמי. הוא נעזר לשם כך בחבר אשר הזמין את הרכב עבורו מחברה בארה"ב שעוסקת בקנייה ומכירה של רכבי יוקרה יד שנייה. התובע שילם את התמורה בסך 33,500$ ואת עלות ההובלה בסך 1500$. כאשר הגיע הרכב לישראל ביקשה רשות המכס, לאחר הערכת הטובין על סמך החשבונית שצורפה, לשלם לה סך של 143,602 ₪. לאחר תשלום המסים כאמור שוחרר הרכב והתובע פנה למשרד התחבורה לרישום הרכב על שמו.
בד בבד ערכה רשות המכס חקירה כנגד החברה בארה"ב ממנה נרכש הרכב וכך גילה כי במחשב של בעלי החברה צוין כי החברה עצמה רכשה את הרכב בסך של 60,000 $. עוד נמצא תיעוד במחשבו של המוכר כי הרכב נסע הרבה פחות קילומטרים ממה שהוצהר בעת היבוא, מה שמחזק את ההשערה כי מדובר ברכב יקר יותר ממה שצוין בחשבונית. בעקבות גילוי זה זומן רוכש הרכב בישראל לחקירה. כשנה לאחר שחרור הרכב הודיעה רשות המכס כי ערך הרכב הינו 60,000 $ ועל כן נדרש להשלים מסים בסך של 125,670 ש"ח.
התובע טען כי הליך היבוא בוצע כדין וכי הגיש לרשות המכס את כל המסמכים הרלבנטיים לכך בעת יבוא הרכב ארצה. רשות המכס מצדה טענה כי מדובר בתרגיל של הנמכת מחירים.
המסגרת הנורמטיבית וניתוח
ככלל, פקודת המכס קובעת כי ערכם של טובין מוערכים ייקבע לפי ערך העסקה שבה נרכשו ומחושב לפי המחיר ששולם או שיש לשלמו בעד הטובין, בעת מכירתם לשם ייצוא לישראל בתוספת הוצאות נלוות.
במקרה זה, ערך הרכב לצורך חישוב המס נקבע על ידי רשות המכס בהתאם למחיר כפי שהוצהר על ידי התובע ברשימון היבוא ובהתאם למסמכים אשר הוגשו מטעמו ובכלל זה חשבונית הרכישה. רק בשלב מאוחר יותר, מצאה רשות המכס כי יש לקבוע את ערך הטובין לצורך מס בהתאם לחשבונית שנמצאה במחשבו של מוכר הרכב בארה"ב.
בית משפט שמע את עדותו של היבואן כאשר חברו, שעסק ברכישה בפועל כאמור, לא הופיע. מצד המכס, לא הוצגו בפני בית משפט מסמכים מקוריים.
לאחר שמיעת כלל הראיות בתיק הגיע בית המשפט למסקנה כי יש להעדיף את טענות התובע על פני אלה של הרשות.
בית משפט מציין כי אין חולק כי התובע, באמצעות שליחיו, הגיש את רשימון היבוא לרשות המכס כשאליו צירף את כל המסמכים הנדרשים במקור מבלי שהרשות דרשה מסמכים נוספים או ראיות נוספות. התובע טען כי שילם עבור הרכב את המחיר הנקוב בחשבונית ומחיר זה גם מופיע בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה אשר בבעלות התובע. על כן מגיע בית המשפט למסקנה כי התובע עמד בנטל להוכיח כי רכש את הרכב במחיר הנקוב בחשבונית.
משכך, עובר הנטל להוכיח כי המחיר ששולם עבור הרכב גבוה יותר אל המכס. המכס ביקש להוכיח זאת על סמך ממצאים מתוך המחשב של החברה שמכרה את הרכב. בית משפט קבע כי מדובר במסמכים שאינם במקור, לא הוכחה מהימנותם ועל כן אינם מהווים ראיות מספקות. לאור כל אלה הגיע בית משפט למסקנה כי דין התביעה להתקבל וכי ערך הרכב לצורך מס הוא כפי שקבעה הרשות קודם לשחרורו לידיו של היבואן על בסיס החשבונית שהוגשה אז ואילו דרישת התשלום המאוחרת בטלה.
(ת"א 38610-05-13 אגבאריה נ' מדינת ישראל – אגף המכס ומע"מ. ניתן ביום 6.5.15 בבית משפט שלום בנצרת לפני כבוד השופטת רננה גלפז מוקדי. ב"כ הצדדים: עבור התובע – עו"ד ג'רייס דחדולה. עבור הנתבע – נציגי היועץ המשפטי לממשלה בפרקליטת מחוז צפון)